מה שפורזה עושה לי – Forza Horizon 6 בעיניים של סימרייסר

פורזה הוריזון 6 יצא כבר במאי השנה, ואפילו שיצא לי לדבר על זה ברשתות, לא לקחתי את הרגע לכתוב על התופעה.

משחק מכוניות חצוף שלוקח את כל מה שטוב במשחק מכוניות בעיניי וזורק אותו מכל המדרגות, רק כדי לעטוף אותו בגרפיקה פסיכית, משחקיות אינסופית, עולם פתוח, סיפור למשחק וכל טוב שרק אפשר לבקש.

אז מה לעזאזל קורה פה?
איך אני מתייחס לדבר הזה?

איך נראה סשן בסימולטור בשבילי?

ראשית, כשאני מתחיל לנהוג, אחרי שאני מתיישב על הסימולטור, אני בוחר את הסימולטור (בד״כ אסטו קורסה), בודק איפה המירוץ הזמין, נרשם, מתחבר לשרת אימון ומתחיל להתכונן למקצה הדירוג.

אחרי בדיקה של הסטאפ, אני עולה למקצה הדירוג ונותן את המקסימום שיש לי במשך עשר דקות.
אני מחפש כל יתרון שאני יכול לייצר בהקפה, תוך שאני מזכיר לעצמי ליישר מבט למרחק ולעבוד על הבלימות ועל שיפור הזמנים.

אח״כ יש כמה דקות של המתנה לתחילת מירוץ של 40 דקות. אני מסיים מזיע, ואז מתפנה להתייחס לחברים בדיסקורד, ואז אולי BeamNG אם נשאר בי קצת כוח.
סשן קלאסי עבורי.

אז איך אני ניגש לפורזה הוריזון? כולם מדברים על זה, אפילו ג׳ימי ברודבנט עשה על זה כמה סרטונים. מה אני אבדוק?

אז הורדתי…

כשהנעתי את פורזה, ציפיתי לתפריט, בחירה של מסלול או רכב, שנייה לעבור על הנתונים. אבל פורזה זורק אותך ישר לאקשן כחלק מהטוטוריאל. בכנות, אם זה על שלט זה די מובן, אבל כשאתה מתחבר עם בסיס הגה של מוזה ודוושות P1000 שמתכחשות לקיום של פורזה, אתה מוצא את עצמך נאבק בסטאפ תוך כדי שהמשחק מנסה להכניס אותך לאקשן.

אחרי כמה בדיקות ביוטיוב הצלחתי לעשות קליברציה ולחזור לעניינים. רק אז הבנתי שאני בכלל נוהג בניסאן סקייליין, עם עוד שני רכבים שלא ממש הבנתי אם אני מתחרה בהם או שסתם נהנים מהקצב.

אי אפשר לפספס את הגרפיקה והעיצוב של העולם הפתוח עם הנוף היפני הקלאסי.
ברקע דיבר אליי מישהו שלא ממש עניין אותי. לכאורה הייתי אמור להקשיב, אבל אני לא שם.

משום מקום המשחק זרק אותי לראש הר מושלג, עם רכבי באג׳ה לצד סוג של מאבריק על סטרואידים.
והאקשן לא מפסיק. אני באוויר במסלול גלישה בפול גז. עצים מושלגים עפים באוויר, עוד קפיצה, הילוך איטי סטייל מטריקס ומטוסי קרב באוויר.

המירוץ, אם אפשר לקרוא לזה ככה, מסתיים בהילוך איטי ופוזה של המלאכיות של צ׳רלי לשלושת הרכבים.

עוד קאט, וסצנה של מפגש דריפטים בהרי יפן הווירטואלית, ואני על פורשה צהובה מנופחת שנראית כמו 911 משנות השבעים… בתמימותי אני עוד מנסה להבין את האחיזה של הרכב. המשחק כן מתגמל קווים ואני מעודד. מישהי מדברת אליי ביפנית תוך כדי, והאקשן ממשיך לעטוף את עצמו בנוף מדהים וגרפיקה פשוט פסיכית.

מפה לשם הפורשה מגיעה לקצה הדרך, ושוב פעם אני מתרומם באוויר תוך כדי הילוך איטי, חלליות וזה… לא יודע…

התעייפתי.

מפה לשם זנחתי את המשחק. אני פחות שם. ואני מודע לזה שזה אני, ובטח שהקושי לחבר את ציוד הסימולטור המתקדם למשחק קצת עשה לי עייפות מוקדמת.

ואז הגיע האחיין

שבוע אח״כ קפצתי לאחי, ואחיין שלי משחק בפורזה על הסוני פלייסטיישן בסלון.
אני מביט בטלוויזיה בחיוך מתנשא ואומר לאחי: ״אל תהרוס לי את הילד, שים לו סימולטור רציני.״

הילד בן 7, כן? אבל תוך כדי שאני מדבר אל אחי, מסביר לו שהסימולטור זה יותר בכיוון של iRacing וקודח לו על טמפרטורת צמיגים ויציאה מושלמת מפנייה, אחיין שלי קופץ עם איזו שאגת יווווו!

שתקתי עם חיוך של הבנה.

אז מה פורזה עושה לי?

פורזה לא פה כדי לספק את חריקת השיניים במרדף אחרי אלפית השנייה. פורזה פה כדי לגרום לנו להתאהב ברכבים.
יש משהו נורא קריר לנהוג בסימולטור קלאסי, בטח אם לא נוהגים עם חברים ועולים להתאמן כדי לנצח כל הזמן.

אז כן, יש את המקום של ה-BeamNG, אבל גם שם יש בעיות. אף רכב אינו מקורי, כי אף חברה לא מאשרת לשום משחק או סימולטור בעולם לרסק את הרכבים שלה בצורה מציאותית.

אז בפורזה תופרים לנו את החליפה לכיף נטול מעצורים.
שלט, הגה פשוט, פיצוצים, קפיצות ומטוסים. ג׳יפים מול רכבי GT3, כולם באותו הקו. העיקר האירוע של החוויה.

אז פורזה פה בכדי לתת את החיבור הראשוני לרכב. אני אישית לא בחנתי את המשחק לעומק מפאת ציוד וזמן, אבל זה נראה לי חוויה.

ביקורת אחת שחשוב לי להוסיף

במחשב, אם רכשתם את פורזה דרך Steam, מיקרוסופט לא מוותרים לכם על הרשמה עם חשבון מיקרוסופט. בסוני לא בדקתי.
מבחינתי זה היה מתיש מאוד ומיותר. אישית, אני לא אוהב את מיקרוסופט בכלל!

אז מקווה שאתם מוצאים במאמר הזה עניין, ושתחזרו לעוד.

נתראה על המסלול,
Jot Racing